הקואופרציה בישראל: קואופרטיבים בארץ  

אתר האחוד החקלאי http://ihaklai.org.il

בין זרמי ההתיישבות החקלאית הוותיקים פילסה לה תנועת האיחוד החקלאי דרך ייחודית, שהלמה את מאוויי המתיישבים שהצטרפו אליה.

שני זרמי ההתיישבות בעלי הוותק - תנועת המושבים מזה, והתאחדות האיכרים מזה, התבססו על מאפיינים משקיים ופוליטיים בולטים. אמנם, המבנה הקואופרטיבי של מושב העובדים היה לרוחם של מתיישבי התנועה החדשה, אך הם לא השלימו עם ההתערבות היתירה של הגוף המרכזי בדרכי הייצור של חברי המושב, וכן בנושאים חברתיים וכיו"ב.
גם צורת החיים של המושבה, מיסודה של התאחדות האיכרים, לא הניחה את דעתם של מייסדי האיחוד החקלאי, שכן זו הייתה פרוצה לכל יוזמה אינדיווידואלית, בלא הבטחת הצביון הכפרי של הישובים. אכן, המושבות ברובן המכריע הפכו ברבות הימים לערים, והרי העיור סתר לחלוטין את משאת נפשם של חברי האיחוד החקלאי, ששאפו בכל מאודם לחיות חיי כפר. לאחר לבטים רבים וחיפושי דרך מתמשכים, גילו את הסינתזה הגואלת והיא - קואופרציה חופשית, בלתי כפויה, בעיקר בהספקת אמצעי ייצור ובשיווק המוצר המוגמר, תוך דגש חזק על עידוד היוזמה האישית של חברי הכפרים. גורם שני ורב משמעות, שדחה את אנשי התנועה החדשה מזרמי ההתיישבות הקיימים, היתה זיקתם הישירה או העקיפה אל גופים פוליטיים-מפלגתיים.
המועמדים לחיי כפר סלדו מעצם הרעיון של תלות החקלאי בפרוגרמה מפלגתית. הם סברו, שהכרתו הפוליטית של האדם היוצר בכפר היא עניינו האישי, ולכן יכולים החקלאים לחיות בצוותא בתוך הישוב, כשדעותיהם חלוקות לפי המפה הפוליטית בארץ. נאמנותם היחידה חייבת לבוא לידי ביטוי ביחסם לחברים השכנים ולחברה בכללה, תוך קבלת מרות האגודה השיתופית.